משהו טוב קורה בזמן האחרון באינטרנט. אחרי שנים בהם עמדנו בצד בזמן שהאינטרנט התפזר לכל עבר, נראה שסוף סוף ישנם אנשים המנסים לעשות קצת סדר בבאלגן. זה התחיל בארגונים שונים שנועדו לעזור לנו לכתוב את האינטרנט נכון או לראות את האימיילים שלנו בצורה סבירה, וממשיך בפרוייקט האחרון "ניידות מידע" (Data Portability). מטרת הפרוייקט השאפתני הזה היא בעיקר לאפשר לנו לנייד את התוכן שלנו ממקום למקום באינטרנט ובדרך גם להשיב לנו את הזכויות הבסיסיות על התוכן שלנו. זכויות שאיבדנו עם פריחת הרשתות החברתיות ושאר סממני בועת הווב2.

כיום אם נרצה לעבור מפייסבוק למייספייס, הדבר יהיה כרוך ב"עבודה שחורה" של רישום, העלאת תכנים מחדש, הוספת חברים וכו'. שירותי אינטרנט רבים כיום, בעיקר רשתות חברתיות, אינם מציעים את האפשרות לייצא את תוכן המשתמש. האבסורד הזה שתוכן אישי שלנו מאוכסן אצל חברה מסחרית ו"ננעל" אצלה הוא הבסיס לצורך ב"ניידות מידע".

מה זה "ניידות מידע"?

אין צורך להכביר במילים, הרי כולנו אוהבים סרטונים קלילים אך אינפורמטיבים – אז הנה אחד על "ניידות מידע":

[vimeo 610179]

כפי שבוודאי הבנתם מהסרטון – החבר'ה מ-Data Portability סימנו לעצמם מטרה שבעתיד משתמש יוכל ל"נייד" לעצמו את התוכן במקום להיות נעול במקום אחד. בכדי שכזה דבר באמת יקרה השחקנים החזקים ביותר בשוק צריכים להתחייב לרעיון ואף לשבת בשולחן אחד (רצוי עגול) ולדון בדרכים כיצד לבצע אותו.

נשמע מבטיח אבל האם המטרה ברת ביצוע? ימים יגידו. והעתיד נראה הרבה יותר ורוד עכשיו שגוגל, פייסבוק ופלקסו הכריזו שהם מעוניינים להשתתף בניסוי. לא שיש להם יותר מידי ברירה, זה הדבר הנכון לעשות עפ"י מדד הלחץ החברתי. חוץ מזה, להיות "פתוח" זה גם סוג של גימיק: "אנחנו נותנים לכם, המשתמשים, את הבחירה". כאשר מי שמרוויח בינתיים מהתחרות זה כמובן אנחנו. שכן חברות שלא מחזיקות בכח משתמשים חייבות לשמר אותם באמצעות שירות ומוצרים טובים יותר.

אחרי שהבהרנו שמבחינה פוליטית לרעיון יש בסיס, האם הוא אפשרי טכנית? אני רוצה להאמין שכן. הרי, הכלים הטכנלוגיים כבר קיימים, פשוט אף אחד לא טרח מעולם לחבר אותם לפתרון אחד חכם שיאפשר ניהול תכנים בטוח וגמיש באינטרנט. ניידות המידע איננה מילת קסמים וגם לא איזושהי טכנולוגיה חדשה (או חייזרית) שרק עכשיו גילינו. מדובר, בסופו של דבר, בחממה אחת למספר יוזמות שכבר היו קיימות:

• openID עליו דובר כאן בעבר.
• microformats המבטיח.
• פורמט RDF.
• פורמט APML.

פורמט ה-APML
עד כה דיברנו בעיקר על ניידות של תכנים. אבל לניידות מידע יש צלע נוספת מעניינת לא פחות – "פרופיל הקשב" APML. פרופיל הקשב הוא ה-"פרופיל הוירטאולי" שלכם: מעין כרטיס חכם המכיל את העדפותיכם האישיות באינטרנט. מאחר וכמות המידע באינטרנט בלתי נתפסת – פרופיל קשב שהוא יחודי לכם, יכול לשמש כפילטר של דברים שמעניינים רק אתכם. לדוגמא, אם תכנסו לאתר של itunes תקבלו אלבומים שמתאימים לכם. לאתר של netflix ותקבלו המלצות לסרטים שתאהבו וכן הלאה. ככל שתעדכנו יותר את פרופיל הקשב כך שירותי אונליין יוכלו לתפור לכם תוכן ייחודי יותר. הפרופיל, שמסוגל להכיל סוגים שונים של מידע אישי כמו מסמכים, אימיילים, סימניות, פוסטים בבלוג, אנשי קשר וכו', נועד על מנת שנוכל לנייד את עצמנו באינטרנט מבלי לעבוד קשה, בדיוק כפי שOPML עובד עבור קוראי RSS.

אם הרעיון של "לקחת את העדפותיכם האישיות ממקום למקום" נשמע לכם מוכר, סימן שקראתם את הפוסט של ליאור- "מי אני?". המוצר matchkey בנוי סביב הרעיון של ניוד מידע רק שבניגוד ל-matchkey שהוא מוצר של חברה מסחרית, פרופיל הקשב מתעתד להיות תקן (סטנדרט). וההבדל היותר מהותי – פרופיל הקשב הוא שלכם, בשבילכם וכל הזכויות עליו שמורות לכם.

ניידות מידע במבחן המציאות: הצלחת הפרוייקט תלוייה יותר מכל בנו הגולשים. האמצעים – מודעות ולחץ חברתי. כן, לדעת הקהל יש השפעה רבה על חברות הענק משום שאף חברה במצב הכל כך תחרותי של שוק האינטרנט, לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהמשתמשים. הנושא של "ניידות מידע" מסובך וכואב במיוחד לחברות מאחר ו"נעילת משתמשים" היא אסטרטגייה שיווקית שכבר הוכיחה את עצמה בעבר (שאלו את חברת הסלולר שלכם). בנוסף, יש גם את פרדוקס של הביצה והתרנגולת – למי שייך התוכן? ל"ישראל ישראלי" שהעלה אותו לרשת או לחברה שהשקיעה מיליונים ב"כלי" (לדוגמא:פייסבוק) שיאפשר לו לעשות זאת. הנושא הזה ככל הנראה לא יוכרע ביום אחד. אבל ללא ספק מדובר בנושא חשוב ואולי אפילו נקודת מפנה בהתפתחות האינטרנט.

הפוסט הזה נכתב ביום יום חמישי, 21 בפברואר 2008, בשעה 7:38 pm, והוא שייך לנושא טכנולוגיה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏